גרושה שהוציאה לשון הרע על בת זוגו הנוכחית של הגרוש, תפצה אותה ב- 3,000 ש"ח

רקע

1.       1.       לפניי תביעה לפי חוק  איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") שהגישה התובעת שהינה בת זוגו הנוכחית של מר ע.מ. (להלן: "ע.") כנגד הנתבעת שהינה גרושתו של ע. ואם חמשת ילדיו.

2.       2.       אציין, כי למרות שהתביעה הוגשה כתביעה אזרחית רגילה, הרי שהעובדות הצריכות על מנת להכריע בתביעה הינן מתחום צנעת המשפחה והפרט, על כל הזהירות המתבקשת. עוד אוסיף, כי התרשמתי שתביעה זו הוגשה במסגרת הליכי הגירושין שהתנהלו או מתנהלים בין ע. והנתבעת על כל המשתמע מכך. לעניין זה מפנה לעמ' 9 לפרוטוקול שם מציינת התובעת "מהיום והלאה אין מזונות יותר".

3.       3.       תביעת לשון הרע שהגישה התובעת כאמור נגד הנתבעת, עניינה תכתובת פקס ודואר אלקטרוני שכתבה הנתבעת לע. במסגרת הסכסוך ביניהם סביב הגירושין והפרידה, ובהם כינתה את התובעת, בכינויי גנאי ובעיקר "זונה" ו- "חולת נפש", אשר על פי הנטען הגיעו לידיעת התובעת ועובדים נוספים בחברה המשפחתית של ע. והנתבעת, בה עבדה התובעת.

עיקרי עובדות וטענות הצדדים

4.       4.       על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת הינה בת זוגתו של ע., גרושה של הנתבעת. לטענת התובעת, הנתבעת שלחה למקום עבודתה בחברת "ע. טכנולוגיות" (להלן: "המפעל") מספר פקסים ומיילים המכילים דברי השמצה, הכפשות  וכינויי גנאי שיש בהם כדי לפגוע פגיעה הרסנית בשמה הטוב, ברגשותיה ובמעמדה.

5.       5.       לטענת התובעת, המפורט בפקסים ובמיילים כאמור מהווה הוצאת לשון הרע כהגדרתה בחוק הואיל ונועד לבזותה ולהשפילה בעיניי הבריות ולעשותה למטרה לבוז וללעג וכן לפגוע במשרתה. כן טענה התובעת, כי המדובר בפרסום לשון הרע.

6.       6.       לטענת התובעת, נגרמו לה נזקים ממוניים עקב היעדרות ממקום העבודה וכן נזקים בלתי ממוניים והיא עותרת לפיצוי בסך 100,000 ש"ח.

7.       7.       הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה, כי התובעת ניהלה רומן עם ע. עוד בזמן שהיה נשוי לה וכי הרומן הוא שהביא למשבר ולגירושין בינה ובין ע.. הנתבעת טענה, כי התובעת ניסתה לפתות גברים נוספים במפעל (אשר גם בבעלות הנתבעת כאמור) אך אלו סרבו. בהתאם לאמור, סבורה הנתבעת, כי אין בדברים שנכתבו בתכתובות נשוא התביעה כדי להוות לשון הרע ואין בדברים כדי לפגוע בשמה הטוב של התובעת שכן כלל לא יצא לה שם טוב במפעל לאור התנהגותה כאמור שהייתה ידועה לכולם.

8.       8.       כן טענה הנתבעת, כי נודע לה שהתובעת סבלה מהפרעות המתבטאות בהתנהגות היסטרית ואובססיבית וטופלה בשל כך בתרופות פסיכיאטריות. לפיכך, טענה להגנת "אמת דיברתי" הקבועה בחוק באשר לביטוי "חולת נפש" שנכלל בתכתובות. עוד טענה הנתבעת, כי מאחר והתובעת ניהלה עם ע. רומן עוד בהיותו נשוי לה, הרי התנהגותה זו עולה כדי ניאוף, מופקרות ופריצות, ובנסיבות אלו השימוש בביטוי "זונה" בתכתובות, מקורו באמת צרופה.

9.       9.       בנוסף טוענת הנתבעת, כי התכתובות מוענו לע. בלבד ונשלחו לכתובת המייל הפרטית שלו ולמכשיר הפקס הפרטי שלו. לטענתה, האמור במכתבים לא נועד לבזות או להשפיל את התובעת, שמה של התובעת כלל לא הוזכר בתכתובות ולו פעם אחת והתכתובות לא נועדו להגיע לעיניי הבריות או להשפילה בפניהם. לפיכך, משלוח התכתובות גם אינו בגדר "פרסום" לשון הרע.

10.   10.   באשר לנזקים הנטענים טענה הנתבעת, כי לא נגרמו לתובעת נזקים ממוניים כלשהם שכן הממונה הישיר עליה בעבודתה הוא ע. וברור, כי לא נגרעו ממנה הכנסות כטענתה. כן טוענת הנתבעת, כי לא נגרמו לתובעת נזקים כלשהם לשמה הטוב לאור המפורט לעיל.

11.   11.   במסגרת דיון ההוכחות שהתנהל בתיק העידו מטעם התובעת הגב' י.ו. שעבדה במפעל במועד הרלוונטי לאירועים נשוא התביעה (להלן: "הגב' י."), ע. והתובעת עצמה. מטעם הנתבעת העידה רק היא עצמה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

12.   12.   לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפניי אני קובעת, כי דין תביעת התובעת להתקבל, כפי שיפורט להלן.

החבות

13.   13.   סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע וקובע, כי דבר שפרסומו עלול, בין היתר, להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם או לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו - מהווה לשון הרע .

14.   14.   סעיף 2 לחוק קובע, כי אם לשון הרע הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע או אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע, רואים בכך פרסום לשון הרע.

15.   15.   התשובה לשאלה האם הדברים שנאמרו עלולים היו לפגוע בכבודו ובשמו הטוב של אדם, היינו האם הם מהווים לשון הרע, נגזרת מתוכן הדברים ועל פי מובנם הטבעי, בהקשר בו הובאו, באזני הצופה, הקורא או המאזין הסביר שנחשף להם (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, 337 (1989); ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 300 (1977)). בחינת תוכנו של הפרסום נעשית על דרך בחינת הפרסום בכללותו, בחינה אובייקטיבית שאינה נדרשת לתחושותיו של הנפגע מהפרסום, אלא בוחנת כיצד היה הפרסום מובן בעיני כל (אורי שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז) 118. להלן: שנהר; ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט(4) 734, 740 (1986); ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555, 562 (1992). להלן: עניין מיכאלי).